החלטה בתיק ע"ע 7048-08-13

1.      לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופט יצחק לובוצקי; ס"ע 37180-12-11) מיום 26.6.13, בו חויבה המבקשת לשלם למשיב פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת בסך כולל של 69,526 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.11. כן חויבה המבקשת לשלם למשיב שכר טרחת עו"ד בסך של 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ.

הרקע לבקשה:

2.   המשיב הועסק אצל המבקשת כמדריך בקורסי הכנה לבחינות הפסיכומטריה, החל מיום 1.8.00 ועד לחודש אוגוסט 2008, במהלכה נסע ללימודים באוניברסיטה בבוסטון, ארה"ב (להלן - תקופת העבודה הראשונה).      

3.   בחודש ספטמבר 2010 שב המשיב לעבודה סדירה במבקשת כמורה למתמטיקה וזאת עד להתפטרותו ביום 15.8.11 (להלן - תקופת העבודה השניה). להשלמת התמונה יצוין כי בין שתי התקופות העבודה, במהלך המחצית הראשונה של 2009, ביצע המשיב עבור המבקשת עבודות מחקר ופיתוח, לזמן קצר, בגינן שולם לו שכר שעתי בחודשים מאי ויולי 2009.

4.   בבית הדין האזורי עתר המשיב להכיר ברצף העסקתו בשתי התקופות, ולחיוב המבקשת בתשלום פיצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתו, תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר, מסירת תלושי שכר פגומים וכן פדיון חופשה.

            המחלוקת המרכזית בין הצדדים סבה על נפקות התקופה שבמהלכה שהה המשיב בחוץ לארץ לטובת לימודים, היינו בין חודש אוגוסט 2008 לבין חודש ספטמבר 2010. לטענת המשיב, התקופה שבה שהה בחו"ל הינה חופשה ללא תשלום - קרי, הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד (להלן - חל"ת) אשר בסיומה הוא זכאי לשמירת רצף זכויותיו בעבודה. לטענת המבקשת, לא סוכם עם המשיב על חל"ת ועל כל המשתמע מכך.

מחלוקת נוספת נגעה לשאלת זכאות המשיב לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. לטענת המשיב, משהמבקשת סרבה להכיר ברציפות העסקתו - קמה לו הזכאות להתפטר בדין מפוטר.

עוד תבע המשיב חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית ופיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר ומסירת תלושי שכר פגומים.

5.   בית הדין האזורי קיבל את התביעה לפיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת.

בית הדין קבע כי לא חלה הפסקה ברצף העסקתו של המשיב וכי מדובר היה בהפסקה ארעית - שהתחילה עם נסיעתו של המשיב לבוסטון בחודש אוגוסט 2008 והסתיימה עם חזרתו בפועל לעבודה אצל המבקשת עוד במהלך שנת 2009 - הפסקה שלא ניתקה את יחסי העבודה בין הצדדים. בית הדין קיבל את גרסתו של המשיב כמהימנה וקבע כי המעביד התחייב בפניו לקבלו חזרה לעבודה עם שובו מחו"ל וזאת מבלי שהדבר יחייב ניתוק יחסי העבודה. עוד נקבע כי עדותו של המשיב נתמכה בגרסת מנהלו הישיר, מר רני ארגוב (להלן - מר ארגוב), שאישר כי התחייב בפני המשיב לשמור את רצף העסקתו.

      יחד עם זאת, קבע בית הדין כי לאור העובדה שההבטחה לשמירת רצף יחסי עובד ומעביד ניתנה למשיב על ידי מר ארגוב בעל פה ולא בכתב, באופן סתמי וללא כל פירוט, לא ניתן לומר שמדובר בהבטחה גם לשמירת וותק ורציפות של כל הזכויות, לרבות הזכות לשמירת וותק, חופשה וכיוצ"ב.

6.   בית הדין קבע כי לאור המסקנה לפיה יש להכיר ברצף העסקתו של המשיב לאורך כל תקופת העבודה (החל משנת 2000 ועד להתפטרותו בשנת 2011), וכן נוכח סירובו של המעביד להכיר בהתחייבות לרציפות העסקתו, יש לראות בכך נסיבות המצדיקות התפטרותו של המשיב בדין מפוטר, לפי סעיף 11 ל חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963, המזכות אותו בפיצויי פיטורים בסך כולל של 65,664 ש"ח. עוד נקבע כי משעה שהמעביד לא הוכיח כי תקופת ההודעה המוקדמת מהווה תקופת פגרה שלא משולם בגינה שכר או כי מדובר היה בעובד עונתי, זכאי המשיב לתמורת הודעה מוקדמת בסך של 3,862 ש"ח. 

      הבקשה וטענות הצדדים:

7.   המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה את הבקשה שלפני, בה היא עותרת לעיכוב תשלום הסכום הפסוק ולחילופין להפקדת מלוא הסכום בקופת בית הדין.

      לגופם של דברים טוענת המבקשת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים, שכן בפסק הדין נפלה טעות משפטית מהותית, וזאת בנוסף לטעויות עובדתיות ופגמים שונים. בכל הנוגע לטעות משפטית נטען כי שגה בית הדין בכך שמחד גיסא הכיר בקיומה של הפסקה ארעית ובהתאם קבע כי המשיב התפטר בדין מפוטר המזכה אותו לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת, אך מאידך גיסא קבע כי לא היתה הסכמה בדבר שמירת רצף זכויות המשיב. לטענתה, מרגע שבית הדין קבע קביעה עובדתית נכונה בדבר היעדר סיכום לשמירת רצף הזכויות, המסקנה המתחייבת היא כי מעולם לא סוכם על יציאה לחל"ת ויחסי העבודה נותקו. לטענתה, משמעות הקביעה בדבר "רציפות בעבודה" היא בהכרח שמירה על רצף זכויות, ואין כל יסוד שבדין או הגיון בקביעה המשפטית לפיה תיתכן רציפות בעבודה ללא שמירת רצף זכויות, או כי הרציפות תוכר לצורך חלק מהזכויות בלבד. המבקשת מוסיפה וטוענת כי מדובר ב"עסקת חבילה" שרכיביה אינם נותנים להפרדה, ולא תיתכן הפסקה ארעית ביחסי עבודה ללא הסכמה ברורה ומפורשת מצד המעסיק ביחס למעמדה המשפטי של הפסקה הארעית, לרבות קביעת מועד סיום ההפסקה ואופן סיומה. לטענתה, גם אם ניתן היה באופן תיאורטי לשמור את קשר העבודה ללא התחייבות לשמירת רצף הזכויות, הדבר היה מחייב הסכמה ברורה ומפורשת של שני הצדדים, דבר שלא נעשה.

בכל הנוגע לטעויות עובדתיות נטען, בין היתר, כי בית הדין הסתמך על חומר הראיות באופן חלקי. כך למשל התעלם בית הדין ממסמך שערך מר ארגוב, בחודש דצמבר 2009, הכולל בין היתר רשימת שמות מדריכים פעילים ולא פעילים, ובו לא צוין שמו של המשיב כמדריך שקיימת כלפיו התחייבות כלשהי. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקשת, אם אכן היה הסכם בעל פה בין המשיב למר ארגוב על חזרתו לעבודה, הרי שלא היתה למר ארגוב כל סיבה שלא לכלול את שמו ברשימת המדריכים שהעביר.

      בנסיבות אלה, המבקשת סבורה כי סיכוייה לזכות בערעור טובים, ובהתחשב בכך שהמשיב הוא אדם פרטי שמקורות הכנסתו אינם ברורים, יש להיעתר לבקשתה לעיכוב ביצוע פסק הדין, ולחילופין להורות על הפקדת הסכום הפסוק בקופת בית הדין.